עומדים מול החלטה גדולה? יש לזה פינה בבית
לפני כמה ימים יצאתי מהבית לבד ונסעתי לקיבוץ בצפון עם שאלה אחת לשנה הקרובה: איך אני רוצה להמשיך לחבר את החוכמה העתיקה של התנ"ך והפנג שואי לדרך שבה אנחנו חיים בבתים שלנו היום. בלי משפחה ובלי רשימת משימות, היינו רק אני, השקט, ושאלה גדולה מדי בשביל כמה שעות ליד שולחן העבודה. היא הייתה צריכה סוף שבוע שלם.
נסעתי כדי להיות לבד עם השאלות שלי, וגיליתי שלא הייתי לבד. כל תשובה שהגעתי אליה הגיעה ממקום כלשהו: ממורה, מטקסט, ממסורת שכבר עשתה חלק מהדרך הזאת לפניי.
פרשת השבוע, לך לך, היא הפרשה שבה אברהם עוזב את בית אביו ויוצא לדרך. הרב ג'ונתן זקס קורא את "לך לך" כ"לך אל עצמך", ולדעתו מי שהולך אחרי הקול הפנימי שלו ממשיך בעצם את הדרך של מי שהלכו לפניו, ומביא איתו ערכים עתיקים לעולם שמשתנה כל הזמן.
אברהם יצא לדרך לבד, ובסוף יצא ממנו עם שלם. ככה זה גם אצלנו: התובנה שמוצאים לבד היא הרבה פעמים המתנה שמעבירים הלאה.
עם הפרדוקס הזה חזרתי הביתה. את השאלות על הכיוון שלנו צריך לפתור לבד, כי אף אחד לא יכול ללכת פנימה במקומנו, ובכל זאת אנחנו אף פעם לא באמת לבד. יש מאחורינו, וגם בתוכנו, שושלת שלמה שאפשר לשאוב ממנה.
בבגואה, המפה האנרגטית של הבית בפנג שואי, יש שלושה אזורים שיושבים זה ליד זה ומספרים בדיוק את הסיפור הזה.
עיקרון הפנג שואי: שלוש גואה, תנועה אחת
קאן (גואה 1), במרכז הקיר הקדמי, הוא מים: דרך החיים שלכם, וגם התפרקות. זה החורף העמוק, שבו דברים מאבדים את צורתם כדי שמשהו חדש יוכל להיווצר.
גן (גואה 8), בפינה השמאלית הקדמית, הוא ההר: שקט, הכרה עצמית, עבודה פנימית. הפרשנות העתיקה לאי צ'ינג מתארת את גן כמקום שבו כל הדברים מגיעים לסופם ומתחילים מחדש.
ז'ן (גואה 3), בצד שמאל, הוא הרעם: משפחה, אבות ואמהות, התחלות חדשות. זו ההתעוררות הראשונה של האביב, צמיחה שעולה משורשים ישנים.
כשהולכים בבגואה מדלת הכניסה, שלושתם מופיעים לפי הסדר. משחררים, נכנסים פנימה, ויוצאים החוצה עם כל מה שקדם לכם בגב.
הניסוי של השבוע
שאלו את עצמכם לאיזה מהשלושה אתם הכי צריכים להגיד כן עכשיו:
לרדת למטה. לתת למשהו להתפרק, להפסיק להחזיק צורה, ולא לדעת עדיין. ← קאן
להיכנס פנימה. להשתתק ולגלות מה אתם באמת חושבים ורוצים. ← גן
לצאת החוצה. להתקדם, בהדרכת האנשים והחוכמה שבאו לפניכם. ← ז'ן
אחר כך מצאו את האזור הזה בבית ושימו בו חפץ אחד שמסמל אותו בשבילכם. בקאן, אולי קערה קטנה עם מים או צדף. בגן, אבן, ספר שעיצב אתכם, או כיסא שבאמת תשבו עליו. בז'ן, תמונה של סבא או סבתא, חפץ שירשתם, או צמח שמטפס למעלה.
בחרו אחד, ותנו לו להזכיר לכם את הכוונה שהצבתם בכל פעם שאתם עוברים לידו.
תובנה לסיום
בבגואה, פינת ההכרה העצמית (גואה 8) יושבת בין המים שעברתם דרכם לבין המשפחה שממנה באתם. שם בדרך כלל נמצאות התשובות: במקום השקט שבין מה ששחררתם לבין מה שקיבלתם. לכו אל עצמכם, ותגלו שלא הגעתם לבד.
