ענבר לי חיימס
כל מה שאני יודעת הוא שכשאני בבית, אני אוהבת שיהיה שקט, מרגיע ומטפח. באופן אינסטינקטיבי, אני יוצרת את הסביבות שאני צריכה בבית מאז שהייתי ילדה, והיה לי הרבה ניסיון, כשעברתי ל-27 בתים על פני 3 מדינות ו-2 ארצות בשלושים ומשהו השנים הראשונות של חיי. הייתי טובה בזה.
הכל השתנה כשהתחתנתי וילדתי את בתי. זה היה כמו הסצנה במפעל השוקולד ב I Love Lucy כשייצור השוקולד גאה על קו ההרכבה. אבל במקום להיאבק להכיל ולארוז שוקולדים, ניסיתי להכיל את הצרכים הגולשים של הבית שלי והאנשים והחיות שחיו בו.
רוב הזמן הרגשתי מותשת ועמוסה, ולבסוף התחלתי לחלות -- קודם תת-פעילות בלוטת התריס, אחר כך מערכת חיסון פגועה, ואז בגיל 38 סרטן שד.
כשהחלמתי, הצעד הבא ההגיוני היה כמובן לשפץ. הייתי חייבת לנסות שוב ליצור מרחב שיוכל לענות על הצרכים שלנו.
עשינו את זה והמצב השתפר. אבל רק אחרי שמכרנו ועברנו לדירה החדשה שלנו, שנתיים מאוחר יותר, הבנתי: לא רק לי ולמשפחה שלי היו עניינים- היינו ממש תחת ההשפעה של הבית הישן שלנו! הבית לא היה הסיבה, אבל הוא בהחלט שיחק תפקיד.
הרגשתי את זה באופן אינטואיטיבי, וכשהתחלתי ללמוד פנג שואי תחת המסטרית אמנדה גיבי פיטרס מ Simple Shui, גיליתי תובנות ומידע שאישרו את מה שהרגשתי. היו כל כך הרבה אתגרי צ'י בבית הישן שלנו - זה היה יותר כמו "פאנק שואי".
במקום החדש שלנו הרגשתי הרבה יותר בנוח. כן, גם למדנו לתקשר טוב יותר והכרנו את עצמנו טוב יותר - אבל אני מדברת על שינוי מיידי שהיה קשור רק להיות במרחב חדש. כשאומרים: שנה מקום, שנה מזל. זה היה זה.
חשוב להבהיר: אני לא מאמינה שאת יכולה אי פעם להיות בבית הלא נכון. כל בית מלמד אותנו שיעורים והשיעורים שלמדתי באותן שנים ראשונות של משפחה לגבי לתת לעצמי את מה שאני צריכה כדי שאוכל לתת לאחרים בשמחה עדיין משרתים אותי מדי יום.
הבית החדש שלנו הוא כל מה שהישן לא היה, מלא אור, נוף להרים ובריזות יומיות מהים. זה לא רק שיש לו שלד טוב יותר. הפכתי את הבית החדש שלנו למעבדת פנג שואי פרטית, שם אני מזרימה צ'י ומאזנת יסודות שוב ושוב ושוב ליצור הרמוניה.
3 בני אדם, 2 כלבים, חתול אחד וכמה דגי נוי ב-80 מטר רבועים - ומעולם לא היינו מאושרים יותר.
אני הרבה מרגישה שהעולם מדבר חזק מדי ודורש יותר מדי. תקראו לזה עודף רגישות או מופנמות - ההגדרות לא חשובות לי.