Inbar Lee Hyams

כל יום שישי אני קונה פרחים. יש שבועות של ורדים, ויש שבועות שבהם אני קונה מה שנשאר בדוכן אחר הצהריים, בחצי מחיר. השבוע היה כל כך עמוס שכמעט החלטתי לוותר. אבל ככל שהשבוע קשה יותר, ככה אני צריכה יותר את הדבר הקטן שהופך את החזרה הביתה לתחושה של הגעה. החזרה הביתה מרגישה כמו הגעה רק מפני שאנחנו שוב ושוב נאלצים לצאת. הקצב הזה, החוצה אל העולם ובחזרה, הוא כל כולה של פרשת השבוע הכפולה, מטות-מסעי, שחותמת את ספר במדבר ואיתו את שנות המדבר. מסעי, פרשת המסעות, היא בעצם יומן מסע: ארבעים ושניים מקומות שבהם...

המים עולים מרצפת הסלון ביום שישי אחר הצהריים, בהתחלה לאט, ואז מספיק כדי שאמצא את עצמי רודפת אחריהם עם מגב, מנתבת את הזרם אל ניקוז הרצפה במרפסת. המחשבה הראשונה שלי היא להתקשר לאינסטלטור. השנייה, ברגע שהבהלה מרפה מעט, היא שהשלולית בחרה את מקומה בקפידה. היא התיישבה בדיוק בפינה הימנית של הסלון, פינת הילדים והיצירתיות של הבית, בשבוע שבו הבת שלי מסיימת כיתה ו' ונפרדת מבית הספר האנתרופוסופי היסודי שבו למדה מהגן. לא באמת נתנו לעצמנו להרגיש את הסיום הזה. הייתה לוגיסטיקה, היה טקס, היו דיבורים על השנה...

הבית שלכם משקף מי שאתם? משקף את החיים שאתם באמת רוצים לחיות? לא הגרסה מפינטרסט, לא של בת הדודה המצליחה, ולא של הפודקאסטר האהוב עליכם. שלכם. הבתים שלנו משקפים ומחזקים את מה שאנחנו רוצים שיקרה בחיים שלנו, וזה בעצם כל הרעיון של פנג שואי, אמנות המיקום. כדי להגיע לבית שמשקף אותנו באמת צריך שני דברים בו-זמנית: כנות לגבי מה שאנחנו רוצים, והענווה לתת גם למשהו גדול יותר להוביל אותנו. זה פחות סותר ממה שזה נשמע. פרשת השבוע, בלק (במדבר כ״ב, ב׳ – כ״ה, ט׳), מחזיקה את שניהם. זה אחד הסיפורים הסוריאליסטיים...